אטופיק דרמטיטיס (AD) היא מחלת העור הדלקתית הכרונית השכיחה ביותר באוכלוסיות ילדים ומבוגרים כאחד. התפתחות AD נקשרה לשימוש באנטיביוטיקה, הגורמת להפרעה במיקרוביום ונקשרה לתפקוד לא תקין של מערכת החיסון. עם זאת, חוסר איזון במיקרוביום המעי עצמו הקשור לשימוש באנטיביוטיקה נקשר באופן לא עקבי ל-AD.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת The Journal Of Allergy And Clinical Immunology, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך את העיתוי והגורמים הספציפיים המתווכים את הקשר בין שימוש אנטיביוטי סיסטמי (פומי או תוך ורידי) לבין AD.
המחקר בוצע במתכונת של שימוש במודלים סטטיסטיים ואנליזה דיפרנציאלית כדי לקשר את ההיסטוריה של משתתפי CHILD של שימוש באנטיביוטיקה ושינויים במיקרוביום של המעי בשלב מוקדם לאטופיק דרמטיטיס.
תוצאות המחקר הדגימו שאנטיביוטיקה סיסטמית במהלך שנת החיים הראשונה, בהשוואה לשלבים מאוחרים יותר, קשורה לסיכון ל-AD (יחס סיכויים מתוקנן (adjusted odds ratio aOR)= 1.81 [רווח בר סמך 95%= 1.28-2.57], p < 0.001), עם עלייה במספר הסבבים האנטיביוטיים התואמים לסיכון מוגבר דמוי-תגובה לסיכון ל-AD (סבב אחד: aOR= 1.67 [רווח בר סמך 95%= 1.17-2.38]; 2 סבבים או יותר: aOR= 2.16 [רווח בר סמך 95%= 1.30-3.59]). יתר על כן, תוצאות המחקר הדגימו ששינויים במיקרוביום הקשורים הן ל-AD והן לשימוש באנטיביוטיקה סיסטמית מתווכים באופן מלא את השפעת השימוש באנטיביוטיקה על התפתחות ה-AD (β עקיף = 0.072, p < 0.001). שינויים במיקרוביום המעי בתינוקות בני שנה של משתתפים אשר יפתחו מאוחר יותר AD כללו עלייה ב- Tyzzerella nexilis, ניצול מוגבר של חד-סוכרים, וירידה מקבילה ב-Bifidobacterium,יEubacterium spp ומסלולי תסיסה.
החוקרים הסיקו כי שימוש באנטיביוטיקה בתחילת החיים, במיוחד בשנה הראשונה לחיים, מווסת את רכיבי המיקרוביום העיקריים של המעי העשויים לשמש כסמנים כדי לחזות ואולי למנוע התפתחות של AD.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
