פסוריאזיס

יעילות ובטיחות הטיפול הסיסטמי בפסוריאזיס בגיל המבוגר

מחקרים מראים כי גיל מבוגר כשלעצמו אינו צריך להוות גורם מגביל בהחלטות טיפוליות בניהול פסוריאזיס

30.09.2020, 12:06

טיפול בפסוריאזיס בגיל המבוגר עשוי להיות אתגר בשל התחלואות הנלוות, השימוש המקביל בתרופות וסיכוני הבטיחות כתוצאה מכך. למרות שמחקרים רבים מתמקדים ביעילות ובבטיחות של טיפולים סיסטמיים אנטי-פסוריאטיים באוכלוסיה הכללית, יעילותם בגיל המבוגר יותר לא הוערכה באופן שיטתי.

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את היעילות והבטיחות של טיפולים סיסטמיים אנטי-פסוריאטיים במטופלים בני 65 שנים ומעלה.

החוקרים ביצעו סקירת ספרות שיטתית במאגרים Embase,יMEDLINE ובמרכז הרישום המרכזי לניסויים מבוקרים של Cochrane בתאריך 11 בנובמבר ב2019. לא נעשה שימוש במגבלת נתונים. במחקר נכללו ניסויים קליניים אקראיים, מחקרי עוקבה, סדרות מקרים גדולות ומטה-אנליזות, שכולם העריכו את היעילות (התאורטית או המעשית) ו/או את הבטיחות של טיפול סיסטמיים אנטי-פסוריאטיים במבוגרים בני 65 שנים ומעלה.

החיפוש ההתחלתי הניב 11,096 תוצאות, מתוכן 31 מאמרים ייחודיים עם סך כולל של 39,561 מטופלים נכללו בניתוח הנתונים. באופן כללי, המידע הזמין אודות תרופות סיסטמיות ספציפיות היה מוגבל, והאיכות הכוללת של המחקרים שנבחרו אשר עסקו בטיפולים סיסטמיים מקובלים הייתה נמוכה.

בסוף שלב ההשראה (12-16 שבועות לאחר תחילת הטיפול), הושגה ירידה של 75% במדד השטח וחומרת פסוריאזיס (PASI) ב:

  • 49% מתוך 74 מטופלים בני 65 שנים ומעלה שנטלו מתורטרקסט
  • 46-52.6% מתוך 178 מבוגרים שנטלו ציקלוספורין
  • 27-47.8% מתוך 108 מבוגרים שנטלו אציטרטין
  • 6-64% מתוך 256 מבוגרים שנטלו etanercept
  • 7-93% מתוך 43 מבוגרים שנטלו infliximab
  • 7-65% מתוך 100 מבוגרים שנטלו adalimumab
  • 5% מתוך 46 מבוגרים שנטלו ustekinumab
  • 4% מתוך 67 מבוגרים שנטלו secukinumab

היעילות המעשית של אציטרטין, etanercept,יadalimumab ו-secukinumab לא נמצאה קשורה לגיל. מחקרים אודות טיפולים סיסטמיים אנטי-פסוריאטיים אחרים לא סיפקו השוואות בין קבוצות גילאים. גיל מבוגר יותר נמצא קשור באופן מובהק להתדרדרות בתפקוד כליתי בקרב נוטלי ציקלוספורין, וכן ללימפופניה בקרב נוטלי פומרטים [נגזרות אסטריות של חומצה פומרית] (יחס סיכונים 2.42; רווח בר-סמך 95% 1.65-3.55; P < 0.001). זיהומים היו תופעת הלוואי המדווחת באופן השכיח ביותר במבוגרים בני 65 שנים ומעלה שנטלו תרופות ביולוגיות, אך לא נמצא קשר מובהק לגיל.

החוקרים הסיקו, על בסיס עדויות זמינות מוגבלות, כי גיל בפני עצמו אינו צריך להוות גורם מגביל בניהול פסוריאזיס. מודעות לתחלואות נלוות ולשימוש מקביל בתרופות הינה חשובה מאוד, כמו גם קביעת מינון הולם וניטור קליני ומעבדתי תכוף. עדויות מעשיות וניתוחי מחקרי עוקבה פרוספקטיביים נוספים אודות היעילות והבטיחות של טיפולים סיסטמיים בגיל המבוגר, הנם הכרחיים על מנת להפיק את מיטב התועלת בניהול אנטי-פסוריאטי מותאם אישית, יעיל ובטיחותי בקבוצת מטופלים גדלה זו.

מקור:

Marieke E. C. van Winden et. al (2020) JAMA Dermatol. doi:10.1001/jamadermatol.2020.2311

נושאים קשורים:  פסוריאזיס,  טיפול סיסטמי,  טיפול בגיל המבוגר,  יעילות,  בטיחות,  מחקרים
תגובות