• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
דעות

בלימודי הרפואה למדתי דבר חשוב: להגיד "אני לא יודע"

אחרי כמעט שנה של קורונה ברור שאנחנו לא יודעים הכל. זו לא סיבה להתמסר למכחישי המגיפה, למומחים ולרופאים בעלי שם שתמהים בטלוויזיה על בהלת הקורונה ויוצאים באופן מופגן נגד ההתנהלות

מחלקת קורונה. צילום: יוסי אלוני/ פלאש 90

השחקן עוז זהבי התראיין לאחרונה לתכנית בידור וטען שהקורונה זה חרטא, שעובדים עלינו, שזה שטויות, טמטום. הסרטון זכה להרבה מאוד שיתופים ותגובות, חלקן אוהד ואחרות כועסות. אני מודה שלא באמת אכפת לי מה זהבי חושב על הקורונה, אבל כשעוברים על התגובות השונות מצטיירת תמונה ברורה: לא משנה אם אנשים מאמינים בהכחשה הגורפת של זהבי את קיומה של הקורונה או לא - לכולם נמאס ממנה.

נמאס מההנחיות, נמאס לעטות מסיכה, נמאס שאי אפשר לבקר את ההורים, שאי אפשר ללכת להופעות, שאין הופעות בכלל. נמאס שלא יודעים מה יהיה עם הפרנסה שלנו בעוד יומיים, אם יהיה או לא יהיה גן לילדים, בית ספר. נשבר לנו לגמרי, וזה הגיוני. הפחד הגדול התנדף והוחלף בחוסר אמון, בייאוש ובתחושה שזה לא ייגמר לעולם.

זאת לא תופעה מקומית אלא חלק מתהליך עולמי. הוא נפוץ כל כך עד שארגון הבריאות העולמי (WHO) הוציא בתחילת חודש אוקטובר מסמך מפורט שמגדיר את "עייפות המגיפה" (Pandemic fatigue) ומתאר את התשישות והרפיון שלנו בכל הנוגע להקפדה על ההנחיות.

יש הבדל עצום בין עייפות החומר וחוסר אמון לגבי האופן שבו הממשלה מתמודדת עם המגיפה לבין הכחשת קיומה של המגיפה

המסמך מסביר כיצד האיום הגדול שהמגיפה הציבה על חיינו נעשה קטן יותר עם הזמן. זה לא קרה מפני שהמחלה פחות מסוכנת אלא בעיקר מכיוון שהתרגלנו לחשש מפניה. הצעדים שננקטו כדי לעצור את המגיפה פגעו קשות בחופש הפרט, בביטחון התעסוקתי ובמערכות היחסים שלנו והתחלנו להרגיש שאולי זה לא שווה את המאמץ. גם הירידה בתחלואה היתה בעוכרינו מפני שההישג גרם לשאננות ולחזרה מפוזרת מדי לאורח החיים טרום המגיפה.

המסמך מציג מעין צ'ק ליסט למדינות השונות עם הצעות כיצד להתמודד עם העייפות הזאת ולגייס מחדש את הציבור. הרשימה כוללת המלצות כמו שקיפות בקבלת החלטות, מסר אחיד וברור, מסר עקבי ולא זגזוג בקבלת החלטות, הוגנות בהנחיות כלפי האוכלוסיה והצגת מדדים אובייקטיביים למדידת הצלחתן של ההגבלות השונות.

אין ספק שחוסר היציבות הפוליטית בישראל, השסעים בין הזרמים השונים, המחאה נגד ראש הממשלה, הלחצים הפוליטיים וגם עוצמת הגל השני האיצו את עייפות המגיפה המקומית. אבל יש הבדל עצום בין עייפות החומר וחוסר אמון לגבי האופן שבו הממשלה מתמודדת עם המגיפה לבין הכחשת קיומה של המגיפה מלכתחילה.

יש עובדות שאי אפשר להתווכח איתן. המגיפה כאן - אנשים נדבקים בנגיף, חלקם מתים ואחרים מחלימים אך לא חוזרים לתפקוד שהיה קודם

מעבר לזלזול הישיר במשפחות המתים, בחולים שעדיין מנסים להשתקם מהמחלה ובצוותים הרפואיים שחווים את המגיפה באופן יומיומי בעבודתם, יש כאן יהירות באמירה כל כך בוטה שהקורונה היא שקר. ברפואה, כמו בהרבה תחומים מדעיים אחרים, יש עוד המון דברים שאנחנו לא יודעים. מדי יום מתפרסמים מאות מחקרים בתחומים רבים ומתגלות תגליות חדשות, ובכל פעם שמגלים משהו חדש מבינים כמה ידע עדיין חסר. הנגיף SARS-COV-2 חדש למדע ולרפואה ולכן ההבנה של אופן ההדבקה שלו, גורמי הסיכון וההשלכות שלו על המחלימים, מתעדכנת כל הזמן.

הציבור זקוק למידע אמין וברור כדי להבין מול מה הוא מתמודד, אבל ניצב לא פעם מבולבל מול חוסר ידיעה. אל תוך הבלבול הזה נכנסים מובילי דעת קהל שמנווטים את השיח בכיוונים שונים לפי דעה פוליטית, אידיאולוגיה או בהתאם לתיאוריה שהגו בעצמם. אני מאמין שדעתו של שחקן קולנוע על סוגיה רפואית היא לא מידע שעליו אנשים נשענים, אבל הטלוויזיה מלאה במומחים וברופאים בעלי שם שתמהים על בהלת הקורונה ויוצאים באופן מופגן נגד ההתנהלות.

חוסר הוודאות הזה מתעצם בגלל כמות עצומה של פייק ניוז שמקבלת במה לא רק אצל חובבי קונספירציות אלא גם אצל דמויות לגיטימיות כמו נשיא ארה"ב, שטען שרופאים מקבלים כסף בכל פעם שהם קובעים שסיבת המוות היא קורונה. אנשים אחרים, שקראו מאמר וחצי ברפואה או באפידמיולוגיה, מרשים לעצמם לפרסם מאמרים נחרצים שמבטלים את המגיפה, את מימדיה ואת הצורך להתגונן מפניה.

אבל יש עובדות שאי אפשר להתווכח איתן. המגיפה כאן - אנשים נדבקים בנגיף, חלקם מתים ואחרים מחלימים אך לא חוזרים לתפקוד שהיה קודם. אפשר להתווכח על אופן ההתמודדות עם המחלה ועל מודלים שונים של סגר והגבלות, וחשוב לוודא שהאסטרטגיה מתקבלת מהשיקולים הנכונים ובאופן שקוף. עם זאת, חייבים להבין שכרגע חיינו מתנהלים לצד המגיפה. אסור לנו לגבש גישה דיכוטומית של הכל או כלום, שבה חוסר הרצון שלנו לחבוש מסיכה מיוחס לכך שהכל פוליטי, ושאי הקפדה על ריחוק פיזי נובע מכך שהקורונה היא המצאה.

יש לומר באופן ברור את מה שידוע: להקפיד על עטיית מסיכות, היגיינה וריחוק פיזי, ולגבי הדברים שעדיין לא ברורים, להודות שאנחנו פשוט לא יודעים, אבל עובדים קשה כדי לגלות

בימים אלה אני לומד לשלב ב' ברפואה, מבחן בעל פה שבו נשאלות המון שאלות על מקרים רפואיים. זה שלב אחד לפני שאנחנו מסיימים את ההתמחות ומוסמכים כרופאים מומחים. ההגדרה "מומחה" היא תואר מחייב שאומר שאני יודע משהו בתחום מסוים, ואני לא יכול להיות כזה אם אני לא מודע לאפשרות שאני לא יודע מספיק, שיש עוד דברים שאני יכול וצריך ללמוד.

בסימולציות שאנחנו עושים לפני המבחן, מלמדים אותנו להגיד "אני לא יודע". למדתי שאני יכול להסביר את מהלך החשיבה שלי, אפילו לנחש באופן מושכל, אבל לוותר על הנחרצות כשלא בטוח שאני יכול להיות נחרץ.

נתקלתי בזה באחת המשמרות במיון, שבה הורה שאל אותי לגבי האבחנה של הילד שלו. אחרי שחשבתי כמה דקות עניתי לו שאני לא יודע. לא נעים להודות בחוסר ידע, אבל עדיף לומר את האמת מאשר לתת תשובה שבמקרה הטוב תהיה לא נכונה ובמקרה הגרוע תביא ליותר חרדה או לתקוות שווא אצל המטופלים שלך. לפני שהילד עלה לאשפוז, האבא ניגש להגיד תודה מפני שהעריך את הכנות שלי.

חלק מהעניין הוא לעמוד מול העובדות ולומר בצניעות "אנחנו לא יודעים". ככה בדיוק המומחים צריכים להתייחס למגיפה – לומר באופן ברור את מה שידוע: להקפיד על עטיית מסיכות, היגיינה וריחוק פיזי, ולגבי הדברים שעדיין לא ברורים, להודות שאנחנו פשוט לא יודעים, אבל עובדים מאוד קשה בשביל לגלות.

הכותב הוא רופא מתמחה ברפואת ילדים וחבר ב"מרשם" - ארגון המתמחים לרפואה בישראל

(המאמר התפרסם לראשונה ב"הארץ")

נושאים קשורים:  ד"ר יונתן גופר,  דעות,  חדשות,  קורונה,  מכחישי קורונה,  ארגון הבריאות העולמי,  19-COVID
תגובות
אנונימי/ת
23.11.2020, 19:23

הרופא הנ"ל באמת חביב, הייתי שמח אם היה מטפל במשפחתי. הוא גם פרסם מס' טורים ב"הארץ", אם איני טועה.
עם זאת, אין שום דבר חדש או מגרה מחשבה בדבריו או בכתיבתו. כך כאן, וכך גם בעיתון הארץ. זה נראה כאילו יאיר לפיד הלך ללמוד רפואה. שוב, אין לי שום דבר נגדו, פשוט חבל שבמקום לקרוא טורי-דעה בעלי ערך סגולי של ממש, מתפרסמים טורים שבהם אפשר להבין את כל מה שייכתב בהמשך הטור לאחר שמסיימים לקרוא את הפסקה הראשונה. הזמן שלי יקר מזה.

אנונימי/ת
23.11.2020, 20:51

👍 Ok boomer 👍

אנונימי/ת
24.11.2020, 08:15

אם זמנך יקר, הסתפק בקריאת הפסקה הראשונה בלבד ותן לשאר להנות משאר הפסקאות.

קודם נאחל לד"ר גופר הצלחה בבחינות . בחינות שלב ב' . שכולם מכירים שאינן קלות , מפחידות מעצם היותן בעל פה.
ואם יש לו מעט זמן בין קריאת מאמר למאמר אחר , לכתוב כמה מילים - יבורך.
בהצלחה

אנונימי/ת
24.11.2020, 10:05

אבן לקח חשוב בלימודי רפואה ללמוד להגיד אני לא יודע. בכך מתעוררת סקרנות מקצועית ורצון ללמוד ולחקור. אבלאחרי שנים במקצוע בכירי המערכת במקום להמשיך בקו הצנוע של אני לא יודע מכריזים השכם והערב לפני הצוות והמטופלים: ברור שאני יודע!