פסוריאזיס הנגרמת על ידי מעכבי TNF-α אינה מובנת היטב למרות שתוארה לראשונה לפני כ-15 שנים. ישנה חשיבות להבנת טיפולים היעילים כנגד פסוריאזיס הנגרמת על ידי מעכבי TNF-α.

מטרת המחקר הייתה לאפיין עוקבה של מטופלים עם פסוריאזיס הנגרמת על ידי מעכבי TNF-α אשר אובחנו ונוהלו על ידי רופאי עור במרכז שלישוני בודד על פני תקופה של עשר שנים. המחקר בוצע בתבנית רטרוספקטיבית.

במחקר השתתפו 102 מטופלים עם פסוריאזיס הנגרמת על ידי מעכבי TNF-α. הגיל הממוצע בעת אבחנת המחלה היה 40 שנים ונצפה שיעור גבוה יותר של נשים אשר סבלו מהמחלה (73.5%). מחלת קרוהן (48%) ודלקת מפרקים שגרונית (24.5%) היו המצבים הראשוניים הנפוצים ביותר בקרב המשתתפות. אינפליקסימאב (52%) הייתה התרופה הנפוצה ביותר שגרמה לפסוריאזיס הנגרמת על ידי מעכבי TNF-α. תת סוגי הפסוריאזיס הנפוצים ביותר היו פלאק פסוריאזיס (49.5%), פסוריאזיס של הקרקפת (47.5%) ופוסטולוזיס פלמופלנטרי (41%). תרופות עוריות בלבד ריפאו או שיפרו את הפסוריאזיס ב-63.5% מהמקרים וציקלוספורין ומטוטרקסט (במינון הגדול מ-10 מ"ג בשבוע) היו יעילים לרוב כאשר הטיפולים המקומיים נכשלו. הפסקת מעכב ה-TNF עם וללא התערבויות אחרות שיפרה או ריפאה פסוריאזיס ב-67% מהמקרים הרפרקטוריים בעוד שהחלפת מעכב TNF הובילה להמשך מחלה ב-64% מהמשתתפות.

עבודה זו הינה הגדולה ביותר שבחנה מטופלות עם פסוריאזיס הנגרמת על ידי מעכבי TNF-α המטופלים על ידי רופאי עור. על בסיס הנתונים החוקרים מציעים פרוטוקול טיפולי למחלה זו.

מקור: 

Mazloom, S.E. et al. (2018) Journal of the American Academy of Dermatology. Online